להיות חופשי
- ענר ארוסי
- 11 בפבר׳ 2019
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 19 בדצמ׳ 2023
אחד הדברים הכי בולטים בחיפוש אחרי האושר הוא הרצון להגדיל את חופש הבחירה, להיות חופשיים. יש לנו את ההבנה הבסיסית שחופש = אושר ולהיפך.
ובאמת אנשים משקיעים הרבה זמן ומאמץ בניסיון להשיג את חופש גדול יותר או במילים אחרות להשתחרר מאילוצים. ובהקשר זה אילוצים הם כל העיסוקים שמוכרחים, שחייבים לעשות, כאשר אילוץ בהווה הוא תוצאה ישירה של החלטה שקיבלנו בעבר. בחרנו להקים בית בישראל? לקחנו על עצמנו משרה נוספת. החלטנו להוליד ילדים? החסידה לא איחרה להגיע עם שק של אילוצים. בחרנו לקדם קריירה? איתה הגיע טור של משימות אינסופיות שגוזלות זמן יקר. החלטנו לפרגן למשפחה טיול בחו"ל? הפכנו למומחי לוגיסטיקה. וכך הלאה והלאה, עוד ועוד החלטות הנושאות בחובן עוד ועוד אילוצים נוספים.
זה לא רע בסה"כ ואין על מה להתלונן שכן ההחלטות שקיבלנו לאורך השנים באמת קידמו אותנו למקום הנפלא בו אנחנו נמצאים עכשיו ויצירת אילוצים חדשים כל פעם היא הדרך המקובלת להתקדמות והנעה לפעולה רק שמה לעשות, תכלס, במהלך היום שלנו יותר מ 90% מהפעולות מוקדשות לביצוע אילוצים או התחייבויות קודמות. אנחנו פשוט "טובעים" באילוצים.
אז כמה זמן כן מוקדש לדברים שאינם אילוצים? לאותם הדברים שרוצים לעשות? כמה פעולות הן תוצאה של בחירה שהיא משוחררת לגמרי מאילוצים? (ואל תתחכמו ותספרו לי על בחירת המנה היומית לארוחת הצהריים)
האמת, רוב האנשים חווים את אותה החוויה של עומס ומתח לאורך רוב שעות היום. הזמן שהם מצליחים להקדיש לדברים שהם רוצים לעשות ולא חייבים הוא מינימלי אם בכלל תוך קושי מאוד גדול להכניס את ה"אבנים הגדולות" לתוך הלו"ז.
הלחץ הנפשי הרב והתסכול של עבודה מתמדת תחת אילוצים מובילה אותנו לנסות כל הזמן, בשיטות שונות, להשתחרר. להקטין את מספרם ואת הזמן שהם תופסים בלו"ז היומי. מטרת כל השיטות היא אחת: להגדיל את חופש הבחירה, את תחושת החופש. להמעיט בדברים ש"צריך" לעשות ולהגדיל את כמות הדברים ש"רוצים" לעשות.
האם המטרה היא חופש מוחלט? להתנהל לגמרי ללא אילוצים? בהחלט לא. האיזון בין השניים הוא חשוב ביותר כי ללא אילוצים נאבד את מה שמניע אותנו קדימה. (נזכור רק שמודל ההנעה לפעולה כולל גם את הציפייה להנאה עתידית ולא רק את הדחיפה קדימה כתוצאה מאילוצים)
אז איך עושים את זה?
יש את השיטות שעובדות ויש את מה שרובנו עושים.
על השיטות שעובדות נמנית הדרך לחופש כלכלי או שיפור משמעותי של רמת ההכנסה. זאת מתוך הבנה שהכסף הוא אמצעי שמאפשר את חופש הבחירה לעשות את מה שאוהבים ובמקביל להימנע מאילוצים על ידי האצלת סמכות. דרך נוספת וטובה לא פחות להקטין את כמות האילוצים היא ללמוד לאהוב את מה שממילא שעושים. להפוך את האילוץ ממשהו שחייבים לעשות למשהו שרוצים, שאוהבים לעשות. וכמובן שילוב של השתיים.
נכון, שתי השיטות אינן פשוטות כלל ליישום אבל יעילות באותה המידה.
חלקנו מאידך, מעדיפים ללכת בדרך הקלה יותר, הפשוטה יותר ולחפש את ההתקדמות בנתיב שהוא עם ההתנגדות הקטנה ביותר כלומר להוריד את העומס, את הלחץ, את כמות האילוצים למינימום ולהגדיל את תחושת החופש על ידי התחמקות, התעלמות, הזנחה, דחיינות, עשייה חלקית (מינימלית) של המטלות או ביצוע כלאחר יד.
בטווח הקצר זו התנהלות שאכן מייצרת הקלה זמנית, נותנת אוויר לנשימה, ואולי חופש מדומה מאידך בטווח הארוך גורמת לפגיעה ממשית בהווית האושר שלנו וגורמת לסבל גדול עוד יותר כאשר המאפיין המרכזי של התנהלות כזו הוא חוסר איזון והתנערות מאחריות.
בואו נתחיל בהתבוננות על הצורה בה אנחנו מנהלים את האילוצים שלנו ונבין האם יש בעיית איזון? בעייה של לקיחת אחריות? שתיהן יחד?
נמפה את האילוצים המרכזיים ונבדוק האם סדרי העדיפות שלנו הם נכונים. נבחר את הדרך המועדפת לצמצום האילוצים והזמן שאנו משקיעים בהם ונזכור שכל דרך היא כשרה כל עוד לוקחים אחריות מלאה!
