חוסן מנטלי בשעת משבר
- ענר ארוסי
- 15 באוק׳ 2023
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 18 בדצמ׳ 2023
7 באוקטובר, מלחמה, כולנו חווים איום קיומי. עלינו, על משפחתנו, על המדינה שלנו. כאנשים נורמטיבים בשעת איום קיומי אנחנו מרגישים לחץ, פחד, חרדה, חוסר אונים, תסכול, כעס, שנאה…
יצירת חוסן מנטלי בשעת משבר לא עוסקת בניסיון להעלים את הרגשות האלו או לדכא את החוויה הקיומית הקשה.
אם לא היינו מרגישים כך לא היינו אנשים נורמלים, בריאים.
יצירת חוסן מנטלי בשעת משבר כן עוסקת בחזרה לתפקוד למרות ועל אף התחושות והרגשות שמציפים אותנו.
אנחנו רוצים ללמוד איך לשחות בים הרגשות הזה במקום לטבוע בו.
להוריד את גובה הגלים. לרסן את מנעד הרגשות לרמה המאפשרת תפקוד.
הדבר הראשון שאנחנו רוצים לעשות הוא לתקף את החוויה והרגשות שלנו. לתת להם מקום ולגיטימציה. וזה אומר לתת להם שם, צורה, צבע וכותרת. להסביר לעצמנו, דרך עולם המושגים והדימויים הפרטי שלנו (לא בשפה מקצועית) בדיוק מה עובר עלינו.
הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצוקה רגשית ולצאת ממנה ללא צלקת היא לאפשר לעצמנו להיות בתוכה, לעבור דרכה ולחוות אותה במלואה. כמובן שתוך קיום הבקרות הנדרשות בתהליך. במקרים קשים צריך להיעזר באנשי המקצוע הרלוונטיים. תשתמשו בהם!
בשביל להתמודד בהצלחה עם המשבר אנחנו צריכים לעבד את החוויה האמורפית, החושית לכדי משהו שהוא מוחשי ופיזי עבורנו. אנחנו פשוט צריכים לדבר את החוויה והרגש כפי שמתבטאים ברגע הזה ממש. - לשמוע את עצמנו אומרים את הדברים.
- אפשר גם לכתוב אותם.
- אפשר גם לשיר אותם.
- לצייר, לפסל או לרקוד אותם.
זה לא באמת משנה. העיקר הוא המעבר והעיבוד של החוויה והרגש למישור הפיזי והמוחשי.
זה לא פשוט לעשות את העיבוד הזה. במיוחד בשעת משבר. לכן אנחנו צריכים ליצור עבור עצמנו את הסביבה המתאימה והמאפשרת ביותר.
- סביבה פיזית רגועה.
- מרחב מוגן ובטוח. - שקט יחסי המאפשר ריכוז.
- זמן מתאים ונוח.
- וכמובן למצוא את הפרטנר מתאים לשיחה. יכול להיות בן משפחה, חבר, עמית, מטפל או מומחה.
המטרה שלנו בשלב הראשון היא לקחת רגע אוויר, לעצור לשנייה את מרוץ המחשבות והרגשות המטורף. לעבור ממצב של פעולה אינסטינקטיבית (בריחה, קפיאה, התקפה. או שלושת ה F) למצב של פעולה מכוונת, כלומר פעולות שעוברות דרך מנגנון מודע של בחינת מצב קיים וקבלת החלטות.
ובהקשר זה, הזכרתי קודם את המושג "תפקוד". אין הכוונה לחזור לתפקוד מלא או רגיל או שגרתי. בזמן מלחמה אין תפקוד שגרתי.
בזמן מלחמה יש תפקוד בשגרת משבר. והוא שונה.
לתפקוד בזמן משבר אליו אנחנו שואפים אין הגדרה אחת. הוא סובייקטיבי, אישי, ותלוי כמובן בנסיבות שבהן אנחנו פועלים. הוא תלוי במציאות הביטחונית, בתפקיד אותו אנחנו ממלאים וביכולת הרגשית והפיזית שלנו.
לכו אסור לנו להכנס להשוואות בין אחד לשני או לשפוט חלילה אחד את השני לגבי ההחלטות והפעולות אותן אנחנו בוחרים לעשות. עדיין ישנם כמה מאפיינים כלליים חשובים שעליהם כדאי לשים את הדגש.
בשעת משבר תכלית הפעולות שלנו היא הישרדות.
ייצר ההישרדות שלנו הוא חזק. הישרדות שלנו, של המשפחה, הקהילה והחברה. לכן הצורך המודע הראשון הוא לפעול למען הבטחת ההישרדות. אנחנו נאגור מזון, נאבטח את הבתים, ננעל דלתות, נאטום חלונות, נעזור אחד לשני, נתרום, נרתם למען הקהילה… המאפיין הראשון של תפקוד במשבר הוא ביצוע פעולה מודעת למען ההישרדות שלנו. וזה מצוין.
אסור לחפש את ההגיון והלוגיקה מאחורי הפעולות האלה. או לפסול את הפעולות שבחרנו כי הם לא הגיוניות. זה לא קשור להגיון. מישהו יכול לסדר נעילה לממ"ד לדוגמא או להשאיר את כל הדלתות של הבית נעולות כל היום גם אם אין חשש מיידי לפריצת מחבלים כי מתגורר במרכז תל-אביב.
המאפיין השני הוא הגדרת שגרת המשבר החדשה ושמירה עליה.
בזמן שמתרחש משבר יש חוסר סדר גדול (כאוס). חוסר מודעות, חוסר ידיעה, חוסר ודאות, חוסר ביטחון, חוסר אונים… כל החסרים האלה מייצרים תחושה של ניתוק מסויים מהמציאות פשוט מכיוון שאין לנו דרך וכלים מספיקים בכדי להבין את המציאות בצורה ברורה ולראות אותה בפרספקטיבה רחבה מספיק.
לכן אנחנו צריכים ליצור את המציאות הפרטית שלנו בתוך הבלאגן שמסביב.
ליצור את האי השקט שלנו בתוך ים הרגשות.
זוהי בדיוק שגרת המשבר החדשה שלנו. זו שאנחנו בונים לעצמנו.
היא כוללת קודם כל חזרה לבסיס.
יצירת לו"ז קבוע לאכילה, שינה, היגיינה אישית (מקלחת), אחזקת הבית, בישול, וזמן לפעולות אחרות במסגרת התפקיד שלנו. שמירה על שגרת המשבר שלנו חשובה ראשית מכיוון שמאפשרת את הקיום שלנו ושנית כי מייצרת תחושה של עוגן, ביטחון, ודאות ושליטה. ומורידה את גובה הגלים.
יש לזה חשיבות מכרעת כי כשאנחנו מצליחים להשיג תחושת שליטה מסוימת בתוך הכאוס אנחנו מתפנים רגשית לחשוב איך כן, וכך לפעול מעבר לרמת ההישרדות הבסיסית.
בנוסף, שגרת המשבר החדשה שלנו צריכה לעסוק ברגע הזה, בכאן ועכשיו.
לא במובן הרוחני, אלא במובן הפרקטי ביותר.
הפוקוס שלנו צריך להיות איך אנחנו מבצעים את מה שהחלטנו עליו בצורה הטובה ביותר - עכשיו.
כשאנחנו מתרכזים בביצוע המשימות המיידיות שלנו בצורה הטובה ביותר אנחנו מונעים מהמחשבות "לנדוד" אל העבר והעתיד.
מונעים מעצמנו לחשוב ולהתעסק בדברים שאין לנו שליטה עליהם. דברים שמגבירים את גובה הגלים.
העיסוק במה שקורה עכשיו מאפשר לנו להכיל את התמונה, את המצב, ולהקטין את כל החסרים.
העיסוק במה שיש, במה שכן אפשר מגדיל את תחושת הביטחון והודאות.
כדי לשמר את שגרת המשבר החדשה שלנו אנחנו צריכים למנוע מעצמנו הפרעות חיצוניות. לחסום את עצמנו מפני השפעות שליליות. - אנחנו צריכים לבחור מהם מקורות המידע שאנחנו מסתמכים עליהם.
- אנחנו צריכים למנן את כמויות המידע לכאלה שאנחנו מסוגלים להכיל.
- אנחנו צריכים לבחור את האנשים שאנחנו מקשיבים להם. את האנשים מהם אנחנו לוקחים דוגמה. אנשים שעושים לנו טוב.
- ליצור לעצמנו סביבה אנושית תומכת, אוהדת, אוהבת ומכילה.
- ולהיות בדיוק הסביבה הזו עבור האנשים היקרים לנו.
המאפיין השלישי של תפקוד בשגרת משבר הוא הסליחה, הקבלה שלנו את עצמנו והקבלה שלנו את האחרים. ההבנה שאנחנו רק בני אדם.
אנחנו יכולים לטעות, אנחנו יכולים ליפול, לפעול בצורה לא נכונה. לחוות סערת רגשות ומטוטלת של רגשות בין שמחה לעצב. הידיעה שזה בסדר לכאוב, אבל גם בסדר לשמוח. בסדר לחשוש מפני הבאות ובסדר להיות אופטימיים. בסדר להרגיש חזקים ולרגעים גם חלשים. שמותר לבכות ומותר גם לחייך. שמותר להתחבק ומותר להיות גם לבד.
הקבלה שאנחנו לא מושלמים, ואנחנו לא צריכים להיות מושלמים. אנחנו רק צריכים לאפשר לעצמנו להיות, בדיוק כפי שאנחנו מרגישים - עכשיו.
במקביל לפעול הכי טוב שאנחנו יכולים, בכל רגע נתון (וזה שונה בכל זמן) על מנת להמשיך ולתפקד בשגרת המשבר שלנו.
כשאנחנו מצליחים לתפקד בשגרת המשבר שלנו לאורך זמן ובעקביות, אנחנו מטפחים את הידיעה הפנימית שאנחנו מסוגלים ויש לנו את היכולת, גם שהיא קטנה יחסית, להתמודד עם הסיטואציה.
הוודאות הזו שאנחנו יכולים לסמוך על עצמנו, ויודעים שאנחנו מסוגלים להתמודד בלי לקרוס, בלי להישבר, בלי להתרסק היא שמגדילה את מקור הכח הפנימי, היא שמקנה את היכולת לצלוח את המשבר בסופו של דבר. היא זו שמטפחת ומגדילה את החוסן המנטלי שלנו. היא המשמעות האמתית של חוסן מנטלי.
